שאלה: יש לנו ילדה עם קשיי למידה. היא לומדת בכיתה מקדמת בבית ספר רגיל. אנו מוצאים את עצמי פעמים רבות מרחמים עליה……. כן, מרחמים. על כך שקשה לה בלימודים, שלא קל לה עם חברות, שהיא לא לומדת בכיתה רגילה, שאחיה כן במסגרות רגילות ועוד ועוד.
כיצד נוכל להתגבר על רגשות אלה?
תשובה: טבעי ביותר הוא לחוש רחמים או צער כשאנו רואים קושי של ילד שלנו. הורים בטבעם רוצים לראות את ילדיהם שמחים, מחייכים, מצליחים וכאשר הדבר אינו כך, תחושות כמו צער/ רחמים/ כאב/ אכזבה עולות מאליהן.
פעמים רבות לאחר הרחמים מגיעים הצ’ופרים: ממתקים מידי פעם, משחק קטן, בקשה מהאחים מאחיה לוותר לאח המתקשה ועוד.
מדוע זה לא טוב?
ראשית, תחושות אלה אינן נעימות לנו. שנית, הילד לומד מכך שהוא אכן מסכן, לא מסוגל או זקוק לרחמים.
אז מה עושים?
עלינו להזכיר לעצמנו שוב ושוב ושוב- אנו לא אחראים על האושר של ילדינו, אנו לא אחראים על הצלחותיהם/ על מסלול חייהם/ על ציוניהם וכו’.
הקב”ה קובע לכל אחד את מסלול חייו: באיזו משפחה יגדל, האם ילמד בכיתה מקדמת או רגילה, כיצד יהיו חיי הנישואים שלו, היכן יגור ועוד.
ומדוע כל כך חשוב להחדיר בנו אמונה זו ולא ליפול בתחושות הרחמים?
שימו לב- כאשר אנו חשים רחמים או כאב קשה לנו לחשוב כיצד בפועל לסייע לילדנו. ה“שכל הישר” מתערבב עם ה”הלב הכואב” וטשטוש זה אינו יוצר עשיה ודרכי פעולה וחיזוק לילדנו.
כאשר נרגיע את סערת הרגשות ונתחזק בתובנה המפרידה בין ענייני הילד שהם באחריותנו לבין אלה שאינם, נהיה פנויים לעשיה יעילה אשר תחזק ותיטיב עם ילדנו.
לפרקים ותכנים נוספים בנושא חינוך מיוחד לחצו כאן>>
הכותבת: הגב‘ חדוה יודקביץ, מנהלת ”גני מפתח“ מבית ‘מעין החינוך התורני פ”ת’ ומנחה דידקטית. בעלת תואר בחינוך מיוחד ומומחית בהתפתחות שפה ולמידה. מרצה ומנחה מעל 15 שנים בסמינרים להכשרת מורות וגננות.
גם לכם יש שאלה בתחום ה“עיכוב ההתפתחותי“?
לשליחת שאלה בוואטספ לחצו כאן>
לשליחת שאלה באימייל כתבו כאן את שאלתכם:
המדור בשיתוף “גני מפתח” חינוך מיוחד לילדים בעלי עיכוב התפתחותי גנים יעודיים לציבור המסורתי, הדתי והחרדי בפתח תקווה.
