מערכת ‘פתח תקוואי – אתר החדשות של פ”ת’ יצאה לסקר את רחובות מרכז העיר. בשנים עברו, ידע מרכז העיר ימים יפים של פריחה ושגשוג. הלקוחות מילאו את רחובות העיר והאזור כולו שקק חיים. אולם בשנים האחרונות חל שינוי דרסטי והמצב דומה לכדור שלג במדרון חלקלק שמסרב לעצור. הרחובות לא עמוסים במיוחד בשעות צהרי היום והחנויות נסגרות בזו אחר זו, כמו נגיף של ממש. חלק גדול מהחנויות שכן פעילות, בקושי מחזיקות את הראש מעל המים ונמצאות במצוקה כלכלית. מבדיקה של מערכת האתר עולים נתונים מדאיגים ממש, כ40 בתי עסק נסגרו בתקופה האחרונה רק באזור מרכז העיר, וישנם עוד כמה בדרך.
ברחוב חובבי ציון, התופעה העצובה באה לידי ביטוי באופן קיצוני. תשע חנויות נסגרו רק בתקופה האחרונה והיד עוד נטויה.
“אני מוכר כאן כבר 15 שנה ואף פעם זה לא היה נראה כך. הקלינטורה כמעט ולא מגיעה לכאן ונדמה כי השיא השלילי רק לפנינו”, אומר לנו מוכר אופנה ותיק מרחוב חובבי ציון, שנאלץ גם הוא לתלות שלט המורה על חיסול כל מלאי החנות. “כל שנה אמרתי, טוב בוא נמתין עוד קצת, אולי המצב ישתנה. אבל הגיע השלב שאמרתי סטופ ופשוט סגרתי את העסק. עדיף להיות פועל פשוט, לפחות אז אני לא אפסיד כסף”, אומר לנו בעצב.
המצב ברחובות הסמוכים גם כן אינו מזהיר. ברחוב קציר, “המדרחוב של פתח תקווה”, שוררת אווירת נכאים של ממש. לא פחות מ 6 חנויות נסגרו במהלך החודשים האחרונים ועומדות כיום נטושות כשהבעלים נואשים למשכירים חדשים שינסו את מזלם בעולם העסקים הדל של מרכז העיר. דליה, בעלת החנות המוכרת ‘נעלי לונדון’ כבר 19 שנה, משוחחת איתנו על הקושי הגדול בניהול עסק באזור, “אין הרבה מה לומר, המראות מדברים בעד עצמם. אני שמה לב כי בשלוש ארבע שנים האחרונות, המצב רק חוזר לאחור וככל שהזמן עובר הוא רק מחמיר יותר. אנשים פשוט לא מצליחים לגמור את החודש”.
ככל שהסיור נמשך, מתגלה גודל התופעה. רחובות כמו חיים עוזר והברון הירש שהיו בעבר טאבו לעסקים מצליחים, גם נשטפו בגל העזיבה ההמוני. כמו כן מוהליבר, איכילוב, קצברוג וההסתדרות.
בנוגע לשורש הבעיה נשמעים הסברים רבים ומגוון פרשנויות אפשריות. רבים מתלוננים על שכירות וארנונה גבוהות “על חנות 30 מטר אני משלם 7000 ₪ שכירות, שוכחים שאנחנו לא בתל אביב” אומר סשה מהמספרה ברחוב מוהליבר “הארנונה לשכנה שלי כאן עולה 2300 ₪ כאילו היא פתחה עסק בפנטאוז” אומר בציניות המאפיינת את בעלי העסקים כאן.
חלקם מאשימים את עומס הרגולציות והקשיים הבירוקרטיים שיש לעצמאים במדינה ולעומת זאת אחרים מצביעים על חוסר נגישות מבחינת החניות ועל כך שאין תאורה מספיקה בשעות הערב, כך שהלקוח הממוצע יעדיף לטייל עם משפחתו בקניון הנוח ,הנקי והמואר. המכנה המשותף לכולם הוא שהם מצפים לראות תנועה בעיר, שיהיה מה שימשוך את הקהל הצעיר והתוסס להגיע למרכז העיר. “סומכים על ראש העיר שידע לעשות את העבודה” אומרים לנו עם זיק של תקווה, “הוא איש של עשייה, אנחנו מאמינים ומקווים שכבר בקרוב רמי גרינברג יפעל בנושא”.
אלי, מוכר נעליים ותיק ברחוב הברון הירש, תולה את הבעיה בריבוי הקניות האינטרנטיות ובחוסר ההגבלה מצד החוק “מגיעות מאות מליונים של חבילות מסין בלי שהאזרח ישלם עליהן שקל עמלה. ממילא אין פלא שהלקוח בוחר לא לרכוש בחנות. יש עוד חוקים רבים שהכבידו עלינו, כמו החוק של ביטול עסקה על חפץ משומש. צריכים יותר לחשוב עלינו.” לדבריו, הסיבה היחידה שהוא לא קם והולך מהמקום היא משום שיתקשה למצוא שוכר לחנות “אם אתה משיג לי שוכר לחנות, אני קם ועוזב מכאן הרגע”.
ואכן, זו בעיה נוספת. מעבר לנטישה ההמונית, התחלופה גם כן החלה להיתקע. חנויות שוממות עומדות על תילן לעתים מספר שנים, ללא יכולת למצוא שוכר. העובדה כי השוכרים מגיעים בהרבה מקרים אך ורק לכמה חודשים, גורמת לבעלי החנות לשקול פעמיים לפני שהם משכירים אותה שוב ועל כן העסק נשאר תקוע.
כך או כך לא ניתן להטיל את האחריות רק על הגורמים בעירייה ובממשלה. יועץ שיווק בכיר מסביר לנו שכיום בעלי עסקים לא תמיד מבינים איך לשווק את העסק שלהם ובעיקר לא מודעים לחשיבות הנושא, “הם חושבים שאם הם יפתחו עסק, הלקוחות יבואו על אוטומט. צריך לדעת איך לפרסם את החנות ואיפה. לא מספיק רק לומר ‘אני פה’, חשובה התדמית, חשוב המותג”. לדעתו, בזמן האחרון נוצר הרבה בלבול בנושא ומומלץ לכל אחד ללמוד את דרכי השיווק מקרוב, בטרם פותחים עסק. “החלום לפתוח עסק הוא נהדר, אבל צריך כלים בסיסיים לדעת איך להתניע אותו”.
