תושבי שכונה בעיר שדה שבארה”ב התעוררו בוקר אחד לידיעה מרעישה; הרשות המקומית החליטה על סלילת כביש ראשי שיחבר בין הערים הסמוכות. הכביש, כך התברר להם, יעבור בין חלקי השכונה ויחלק למעשה את השכונה לשניים. עוד באותו יום התאגדו התושבים והכריזו על ‘מלחמת חורמה’ כנגד התכנית. מאותו היום ואילך הרוחות געשו, התושבים קיימו הפגנות סוערות והדיונים בנושא פוצצו על ידם עוד בטרם החלו. לאחר שהרשות הציבורית הבינה כי הסאגה לא תגמר, שכנעו את ראשי הקהילה לבוא עימם לגישור חיצוני בניסיון לסיים את המשבר. חיפשו ומצאו מגשר בעל שם אשר נכנס לעובי הקורה. בסיומו של הגישור, הרשות הציבורית גברה- הוחלט כי הכביש ייסלל, ואילו התושבים זכו במעט מאוד הקלות. בסיום הישיבה האחרונה לחץ ראש הקהילה את ידו של המגשר והודה לו על כך שהתנהגותו הייתה ‘שונה’ מהאחרים. “במה היא הייתה שונה?”, התעניין המגשר. “אתה היית היחיד שבאמת הקשיב והתעניין במה שהיה לנו לטעון ואני מודה לך על כך!”, השיב ראש הקהילה.

הקשבה פעילה

 בשנים האחרונות ישנה מגמה מבורכת של הורים, מנהלים, בעלי חברות ועוד, ללמוד את דפוסי האינטראקציה בין בני האדם ולהשתמש בהם לייעול המערכת בראשה הם עומדים. אחת מהטקטיקות היא ‘אומנות ההקשבה’. רבות ניתן לקרוא וללמוד אודות מוטיב חשוב זה בכל מה שקשור ביחסים בין בני האדם אך בשורות הבאות נתמקד באחד מהם: והוא, “הקשבה פעילה”. מהי הקשבה פעילה ואיך היא יכולה לעזור לנו לגרום לזולת להסכים אתנו או לכל הפחות להוריד את גובה הלהבות בזמן משבר?

דיאלוג או שני מונולוגים

נתבונן רגע איך נראה ויכוח סטנדרטי בין הורה לבנו; ילד: “אני רוצה אופניים חשמליות!”. אבא: “דבר ראשון אומרים חשמליים, דבר שני אינמצב!”. ילד: “אבא, למלא ילדים יש וגם אני רוצה!”. אבא: “זה לא מעניין אותי ואני לא נכנס לוויכוחים הכלי הזה הוא מסוכן ולא חוקי לגיל שלך אז כדאי שתפסיק לחשוב על זה כאופציה!”. נוכל להמשיך בדיאלוג הזה עם עוד הרבה דוגמאות. הצד השווה שבכל ההיגדים הנ”ל שכולם מסתיימים בסימן קריאה. ואם תאמרו, מה הבעיה בזה?! הילד צריך הצבת גבולות וגבולות מציבים עם סימני קריאה! אז כמובן שגבולות בחינוך חשובים מאוד אך אנו לא מדברים על התוצאה אלא על הדרך.

המנוי אינו זמין להקשבה

ננסה רגע להתבונן בעצמנו, מה החוויה הרגשית שלנו כאשר אנחנו טוענים טיעון כלשהו והאדם שעומד מולנו מבטל אותה? אין זה משנה באיזה נושא מדובר, מה טענתו הנגדית והאם היא הגיונית, באותם רגעים רוב הקשב שלנו ממוקד בלסדר את טענותיי ולנטר את קבלתן ע”י האדם שעומד מולי. במילים אחרות: אני בכלל לא מקשיב לו! הבעיה מתעצמת עקב העובדה שאותו התהליך קורה בקרב האדם שעומד מולי. איזו תועלת יכולה לצמוח מדיאלוג כזה?!

פניוּת

“ויקשב ה’ וישמע” נאמר (מלאכי ג), הקשבה כשלעצמה היא מטרה, כאשר רק לאחריה נשמע את הטיעון. ‘הקשבה פעילה’ שואפת להגיע למצב בו האדם העומד מולי, ולא משנה כמה הוא נסער או כועס, מרגיש כי מבינים אותו. אין זה אומר כי מסכימים אתו אלא שדבריו נשמעו, הובנו, והופנמו נאמן למקור.. (אני מבין ממך שאתה רואה כי רבים מהחברים שלך קנו אופניים חשמליים. אתה גם אומר שההורים שלהם קנו להם אותם וזה אולי אפילו נותן לך תחושה שההורים שלהם יותר טובים .. אתה רוצה לשתף אותי מה אתה מרגיש כלפיי כשאני מסרב לקנות לך אותם?..) כאשר זה מתרחש נקבל פניוּת רגשית אצל הטוען לשמוע ולהפנים גם את טענותינו. תושבי עיר השדה חשו בתחילה כי ‘לא סופרים אותם’, מה שגרם להם להיכנס למצב נעילה בו הם מפגינים על זכויותיהם בכל דרך, במחשבה שכך ורק כך אולי יקשיבו לטענותינו. ברגע בו הם הרגישו כי מקשיבים להם באמת ומבינים את כעסם וחששותיהם, או-אז התפנו לשמוע את טיעוניי הצד שכנגד וכמו שאומרים- ‘ושההגיוני ביותר ינצח’.

אין ספק כי גבולות בחינוך הינו מחויב המציאות אך יחד עם זאת אנו נדרשים להציבם באופן הנכון ע”מ שיתקבלו על לב ילדינו ויסייעו בעדם לבל יכשלו.

יצחק יונה, יועץ חינוכי מוסמך, משמש כיועץ חינוכי ב’תיכון טכנולוגי- עתידים’ ומטפל בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית. הינו בעל תואר בייעוץ חינוכי (אוני’ בר אילן) ובעל תעודת מטפל קוגניטיבי התנהגותי- CBT (הפקולטה ללימודי חוץ אוני’ חיפה בשיתוף איט”ה) 053-3363061.