בטור הקודם עסקנו בסוגיה המבדילה בין “שליטה” בנער ל”השגחה” עליו. עמדנו על כך כי אין זה נכון לנסות לשלוט בנער ולהכתיב לו הוראות שהם נגד רצונו אך יחד עם זאת אנו נשתדל לתת לו תחושה של “אנחנו משגיחים שהכל בסדר ושאתה לא עושה טעויות בעיקר אם הן בלתי הפיכות!”.
אז איך נדע להבדיל למעשה בין הדברים?
לעיתים הגבול בין ‘שליטה’ ל’השגחה’ הוא דק מאוד. לאחרונה פנה אלי אבא של נער מתבגר בשאלה; “הבן שלי”, היא אומר בכאב, “חושב שאני לא יודע שהוא נוגע בסיגריות אבל אני מצאתי אצלו בכיס של המכנסיים חפיסת סיגריות, אני נגד סיגריות! אני תמיד הודעתי לילדים שלי שאצלנו בבית לא יכנסו סיגריות, עכשיו מה אני עושה? להלחם איתו? לוותר לו? להעניש אותו?”
לשם השלמת המקרה, נאמר כי מדובר בנער בן 16 ללא בעיות התנהגות חריגות. ובכן, אם נבחן את פרטי המקרה נסיק כי סביר להניח שהילד יודע שעישון הוא קו אדום אצל הוריו ובכל אופן הוא לקח את הסיכון, בעצם סיכון מחושב, שיכול מאוד להיות שאביו ינסה להחריף את התגובה ואולי אף להרים את הטונים ולמרות זאת הוא מעשן. א”כ, האם יעזור שההורים יילחמו איתו? כנראה שלא! מצד שני לוותר לו? לא בהכרח! נסביר:
לרדת ממזרן ההיאבקות:
מצד אחד, להכתיב לילד “אתה לא מעשן נקודה!”, בראיה סובייקטיבית של נער מתבגר זה בעצם לנסות לשלוט בו. הנער יעשה הכל כדי להוכיח לעצמו ולעולם שאף אחד לא יכול לשלוט בו וכי הוא בן אדם עצמאי שמסוגל לקחת אחריות על מעשיו. מצד שני אין זה אומר שצריך לוותר לו. אין זה אומר שעלינו להשלים עם התנהגות שלהשקפתנו הינה מזיקה. אנו נאמר לילד משפטים שהמסר שלהם הוא ‘אני לא מנסה ‘לשלוט’ בך (הורדת התנגדויות) אני כן ‘משגיח’ על מה שאתה עושה ואני לא אתן לזה יד ולא אשלים עם זה ובטח ובטח שלא אממן לך את זה’.
לדוגמה: “אתה בחור מספיק גדול בכדי לקחת אחריות על החיים שלך, אני לא מתכוון לשלוט לך בחיים ואני גם לא יכול. יחד עם זאת, אני לא מתכוון לממן לך משהו שאני נגדו. הסיכום שלנו יהיה שכל עוד אני יודע שאתה מעשן אני לא אעביר לך את דמי הכיס הקבועים”.
במקרים מסוימים ניתן אף להחריף את הסנקציה: “היות ואני יודע כי אתה מוציא את הכסף שלך על דברים שאני נגדם והיות וכתוצאה מזה לא יישאר לך כסף להוצאת לימודי הנהיגה שלך בעתיד (או כל דבר אחר שדורש הוצאה כספית גבוהה), אז שתדע כבר היום כי אינני מתכוון לממן לך את הסיגריות גם לא בדרך עקיפה! במילים אחרות, תצטרך לממן את שיעורי הנהיגה בעתיד מכיסך”.
המסר שאנו מעבירים לנער בגישה זו היא שאין לי כל כוונה לשלוט בך אבל גם אינני מתכוון לעצום את עיניי. אני משגיח עליך ואם אני רואה שאתה עושה משהו שלטעמי הוא מזיק ובלתי הפיך אני ישתמש בכלים אלמנטאריים בכדי להעמיד אותך על טעותך.
למותר לציין כי הדברים צריכים להיאמר באופן נינוח ולא מתלהם כיוון שכידוע, הטונציה משפיעה יותר מהתוכן.
כולנו רוצים לשלוט:
מאידך, לא קל לנו לוותר על השליטה בילדינו, אז מה עושים? ננסה להפנים כי במבחן התוצאה התברר כי הגישה שכוללת איומים וצעקות או עונשים כבדים לא השיגו את מטרתם והמצב רק החמיר כיוון שהנער מרגיש כי הוא נלחם בקרב חייו, הוא נלחם על עצמאות והילד יודע את מה שכל מבוגר יודע שעצמאות לא קונים בחינם. גם כמבוגרים אנחנו יכולים לשים לב איך אנחנו מגיבים כאשר מישהו מנסה לקחת מאיתנו את עצמאותנו בדיוק כך הם הדברים אצל הנער. התבוננות בדברים באופן הזה יקל מעלינו לוותר על השליטה הטוטאלית בילד למרות הקושי שבזה ונעבור להשגחה אינטנסיבית שתשדר לילד מסר של “אתה עצמאי ואחראי הבלעדי על החיים שלך אך יחד עם זאת יש לך הורים והם משגיחים שלא יאונה לך רע חלילה”.
שתהיה לכולנו שנת לימודים פורייה.
הכותב הוא מנהל תיכון “מעיין” בפ”ת- תיכון תורני עיוני ומקצוע. ליצירת קשר ניתן לפנות לטלפון: 0549046100
