טקס החניכה נערך במעמד ראש העיר פתח תקוה, רמי גרינברג, הגב' עדי טטרקו, יזמית הייטק אשר תרמה את המיצגים פרי עבודתה של סבתה ניצולת השואה רות טטרקו ז"ל, ואף תרמה לשיפוץ המרכז לצד העירייה ובהשתתפות משה פלדמר יו"ר המרכז העירוני לתיעוד, לחקר ולהנצחת השואה.
המרכז מקיים פעילויות חינוכיות, אירועי הנצחה וזיכרון, חיזוק הקשר בין דור הניצולים ובני הנוער, ייזום סיורים במסלולי "רחובות מעידים" (מסלולים בעיר בהם מונצחים אנשים וקהילות שניספו בשואה), הפקת כתבי עת בהם בני הדור השני והשלישי מספרים את זיכרונות משפחתם ועוד. כמו כן, במרכז, תערוכות קבע, הרצאות ותכנים לציבור הרחב ולבני הנוער.
אולם המרכז אשר עוצב ע"י אדריכלית הפנים ססיל ויאנדייר, מחולק לשלושה חללים עם שלוש כניסות שונות בצורתן וצבען. הכניסה הראשונה בצורת משולש אדום, מסמלת את "אווירת הלחץ" בה היהודים גרו וחיו לצד הגויים עם עליית היטלר לשלטון. בחלל זה מוקמו היצירות המתארות את שיא הזוועות אליהם נחשפה רות כילדה: תחינתה של אם על תינוקה, המשפט 100 ההצלפות, גזיזת מחלפות השיער ועוד.
בחלל השני, שבכניסתו צורת מרובע צהוב –יצירות של ייאוש מהעולם ששתק. הצבע הצהוב מסמל את הטלאי הצהוב שיהודים נאלצו לענוד על בגדיהם. הצורה המרובעת מסמלת תקופה ארוכה בה לא הייתה ליהודים אפשרות בחירה מאחר והיו במחנות וגטאות.
הכניסה לחלל האחרון – בצורת עיגול ירוק, כאשר הירוק מסמל: טבע, צמיחה, חיים חדשים, פריחה, בריאות, רוגע, תקווה והעיגול מסמל את מחזור החיים. בחלל זה מוקמו היצירות של "אני ניצחתי", "חיה אחיה" – שהיצירה האחרונה של פסל המתאר את ברכת הסב את רות נכדתו לזכות לבנים ובני בנים, ממוקמת בקצה של המרכז, ומסמלת את ניצחון הרוח העם היהודי על הכוח.
בנוסף, במרכז יש חדר שמדמה גטו/ מחנה. כאשר נכנסים אליו החדר כמעט חשוך ויש סאונד של קריאת שמע ישראל.
רות טטרקו, נולדה בשנת 1931 בשם רגינה הודעס בעיירה הרובישוב בפולין שלפני המלחמה. עם הכיבוש הנאצי אומצה על ידי מורה מקומי וניצלה ממוות בפעם הראשונה.
בני משפחתה לא שרדו, והיא נאלצה לעבור ממחנה ריכוז למחנה ריכוז, ניצלה ממוות בזכות תושייתה והמזל שעמד לצידה. לאחר המלחמה, עלתה לארץ ישראל אחוזת תעוזה ורצון עז להתחיל את חייה מחדש.
רות נישאה לצבי טטרקו, ונולדו להם שני ילדים וחמישה נכדים. היא למדה ורכשה מקצוע בתחום העיצוב והתמנתה להיות המעצבת ראשית של המשביר לצרכן. במשך השנים שמרה בסוד את שעבר עליה בילדותה. היא השמידה כל עדות לתקופה הנוראה בחייה והסתירה את המספר שהיה מוטבע על ידה.
עם השנים נסדקה החומה וארבעים שנה של הדחקה החלו להשתחרר לאטם – דרך הפיסול, הציור והיומן שכתבה, רות השתוקקה להעביר מסר למען הדורות הבאים.
יצירותיה הוצגו בתערוכות בארץ ובעולם. וטיוטת הספר הושלמה בסמוך למותה.
רות נפטרה בשנת 2014, כשעדי נכדתה, מגשימה את רצונה ומוציאה את הספר לאור ומחייה שוב את התערוכה עם יצירותיה.
ראש העיר פתח תקוה, רמי גרינברג "כבן לניצול שואה, אני מודע להשפעה של מאורעות השואה על ניצולי השואה ובני משפחותיהם, בני הדור השני והשלישי. המרכז העירוני לחקר השואה לקח על עצמו שליחות של עבר ושל עתיד. לתעד את סיפורם המצמרר של הניצולים אשר עלו לארץ ובנו בה את ביתם וכן לתמוך בניצולי השואה ששרדו וחיים בקרבנו, כאן בעיר פתח תקוה. עיריית פתח תקוה והמרכז לחקר השואה מספקים גם מקום מפגש חברתי ותרבותי, אוזן קשבת ותמיכה לניצולי השואה. נמשיך לפעול למען ניצולי השואה תושבי העיר".
המרכז העירוני להנצחת השואה הוקם בשנת תשס"ה (2005), ביוזמתו של משה פלדמר עת שימש כחבר מועצת העיר פתח תקווה, העומד בראש המרכז מאז הקמתו ועד היום.
אולם זה מוקדש לזכרה של הגב' רות טטרקו והוקם בסיועו של ראש העיר רמי גרינברג.
