בתחילת פרשת השבוע נקרא את פרשת פרה אדומה. הפרה האדומה דינים רבים לה.
הדבר המרכזי שאנו רואים בפרשה זו הוא היפוך ההיגיון האנושי.
האדם שנטמא ממת – טהרתו היא על ידי אפר שנוצר משריפת הפרה האדומה.
הכהן שהתעסק ביצירת האפר הוא עצמו טמא, והאדם שעליו מזים את אפר הפרה הוא טהור.
בגמרא מסופר שבזמן שבית המקדש היה קיים נאבדה אחת מאבני האפוד (אחד מבגדיו של הכהן הגדול).
הכהנים חיפשו בכל הארץ אבן דומה ומצאו שאצל גוי בשם דמא בן נתינה ישנה אבן כזו.
שלחו הם משלחת לאותו דמא בן נתינה בכדיי לקנות ממנו את אותה האבן.
כשהגיעו אליו, אמר להם שהוא אינו יכול להביא להם כרגע את האבן משום שהיא בכספת ואבא שלו כרגע נח והמפתח לכספת נמצא מתחת לכרית שהוא ישן עליה.
ממשיכה הגמרא ומספרת שבזכות כיבוד ההורים של אותו דמא בן נתינה זכה, ששנה לאחר מכן נולדה לו בעדר פרה אדומה, וחכמים קנו אותה ממנו בסכום גדול.
ולכאורה יש להבין מה בכך שהאב ישן, ימתינו חכמים מעט עד שהאבא יתעורר ואז יקחו את המפתח לכספת?
ועל אף שאפשר לענות תשובות פרקטיות לשאלה זו (אולי הייתה דחיפות בהשגת האבן)
אולי חכמים באו ללמדנו מוסר השכל, שפעמים בחיינו אנו מצפים ומייחלים למשהו ואנו בטוחים שעל ידי השגת מטרה זו חיינו יהפכו לטובים יותר.
או פעמים שמשהו לא טוב קורה לנו ואנו מתמלאים בעצב על דבר זה שקרה.
אומרים לנו חכמים שאל לנו לחשוב חשבונות כאלו, ״תמים תיהיה עם ה’ אלוהיך״ לאחר זמן אולי נבין שאותה עבודה שחשקנו בה ולא השגנו הייתה לוקחת לנו זמן והיינו מפסידים זמן עם הילדים. אותה פציעה שעברנו דרשה מאיתנו תעצומות נפש שלא היינו משיגים אלולי הפציעה ועזרו לנו לאחר מכן בהתמודדויות אחרות.
צורת הסתכלות השונה, בה אנו חווים דברים בזמן אמת לעומת הסתכלות לאחר זמן על אותו אירוע, משנה את נקודת מבטינו, ונתונת רבדים נוספים.
“בשום פנים לא הייתי רוצה לעבוד אלוקים כזה, שדרכיו יהיו מובנים על פי שכל של כל בן תמותה” – הרבי מקוצק
זמני כנסת השבת בפתח תקווה פרשת חקת
- כניסת השבת: 19:29
- פ”ת למנהג ירושלים: 19:08
- יציאת השבת: 20:30
