כזכור, המאבק כנגד הבנייה החל עוד בטרם פונה המתחם ע”י הצבא כשבאותו זמן היו רק תכנונים כלליים למקום. ההתנגדות המרכזית לבנייה נובעת מהעובדה שעל אף שיש תוכניות גדולות למספר יחידות הדיור במקום, אין תכנון לשאר התשתיות המיועדות, ובראשן משבר דרכי התחבורה שצפוי להפוך את הנסיעה באיזור לבלתי נסבלת.

דחיית בג”צ נובעת מכשל טכני בלבד. עתירתן של העירייה ומטה המאבק הוקשה עוד בשלב המוקדם של תהליך התכנון, ועתירות שמוגשות בשלב הזה נדחות באופן קבוע. “דין העתירות להידחות”, נכתב בפסק הדין של השופטים יצחק עמית, דפנה ברק ארז ויוסף אלרון. “לא נכחד כי העותרות העלו טענות כבדות משקל, אלא שהעתירות מוקדמות במובן זה שענייננו בהכרזה בלבד, שאמנם מכשירה את השטח (תרתי משמע) לקראת ההליך התכנוני, אך אין בה כדי להביא לשינוי המצב התכנוני החל על המקרקעין. ההכרזה על מתחם מועדף לדיור על פי סעיף 3 לחוק, היא שלב מקדמי, בבחינת ‘קריאת כיוון’ ואינה תכנית סטטוטורית. קבינט הדיור אינו מוסד תכנוני, הקבינט בוחן את המלצות הצוות המייעץ כהגדרתו בסעיף 3(ד) לחוק ומכריז על המתחמים המועדפים, אך הבחינה של הדברים במישור התכנוני תעשה על ידי הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של מתחמים מועדפים לדיור (להלן: הותמ”ל) ונתון לשיקול דעתה. משכך, נדרשים אנו להלכה המעוגנת ומושרשת בפסיקה, ולפיה בית משפט זה לא יידרש לביקורת שיפוטית על שלבי ביניים של הליך תכנון שטרם מוצה. זמנה של הביקורת השיפוטית יגיע כאשר הליכי התכנון יגיעו לסיומם”

“אני שמח שגם בית המשפט העליון קיבל את טענותיי, כי המהירות וקיצור ההליכים בנושאי תכנון יכולים להביא ליצירת פרויקטים העלולים להתברר כ’בכייה לדורות’ כפי שאנחנו חוששים שיקרה לגבי תכנית סירקין, במתכונתה כעת” אמר לאחר הדחייה ראש העיר, איציק ברוורמן.

“גם בית המשפט ציין באופן חריג ש’ההיסטוריה ויש שיאמרו ההיסטריה הנוגעת למשברי דיור קודמים’ מעלים את החשש שהטענות המועלות על ידי אכן יתממשו. אנחנו ממשיכים במאבק בכל המישורים העומדים לרשותנו לרבות פניה מחודשת לביקורת שיפוטית עם התקדמות ההליכים בותמ”ל במידה ולא יהיה שינוי בהליכים”.

חשוב לציין שכבר כיום, כאשר מתבצעות באיזור עבודות תשתית בכבישים, נוצרים פקקי ענק. החשש עליו מזהירים כולם הוא שעוד 15,000 יחידות דיור, שיוסיפו לשכונה באיזור ה-25,000 רכבים, יסתמו את נתיבי התנועה מידי יום.