ילדים לא תמיד אוהבים להיות בכסא בטיחות חגורים, אבל אנחנו, כהורים, יודעים עד כמה עניין חשוב. מה אפשר לעשות כדי לשכנע אותם לחגור בכל זאת? כל השיטות והכלים בכתבה הבאה
ענת פלדמן
חגורה בטיחות ברכב חשובה בכל גיל, אבל עבור תינוקות וילדים היא חשובה במיוחד. כסאות בטיחות הורידו את תמותת התינוקות בתאונות ב-71% לעומת התקופה שבה הדבר לא היה חובה. גם אצל ילדים גדולים יותר המספר ירד משמעותית – 54% בפעוטות עד גיל ארבע. החוק בנושא הזה הוא ברור: עד גיל שנה תינוקות חגורים בכסא בטיחות כשהם ישובים כנגד כיוון הנסיעה, בין הגילאים 1-4 עליהם להיות חגורים בכסא בטיחות עם כיוון והנסיעה, עד גיל 9 עליהם להיות בבוסטרים וחגורה: לכל נוסע מעל לגיל 9. החיים מלמדים אותנו שהחוק נוקשה פחות מהמציאות. פגיעות וסכנות רבות ניתן לחסוך עם מושכים את הישיבה כנגד כיוון הנסיעה עד לגיל שנתיים ואת המעבר לבוסטר עד שהילד גבוה מדי לכיסא הבטיחות. חגורות הן רק אמצעי בטיחות אחד כנגד תאונות דרכים. ישנן מערכות מתקדמות המנסות למנוע תאונות וכאלו שמטרתן למזער את הנזק הנגרם בתאונה כמו כריות אויר או אף ביטוח מקיף שבא לוודא שלא רק הבריאות לא תפגע בתאונה אלא גם הכיס. הבעיה מתחילה כאשר ילדים מסרבים לשבת בכסא בטיחות או שמשחררים את החגורה בזמן הנהיגה. מה עלינו כהורים לעשות, ולא פחות חשוב – ממה להמנע?
דברים שלא כדאי לעשות
יש מספר דברים מהם כדאי להימנע בניסיונות שכנוע הילד לשבת בכיסא הבטיחות. ראשית – לא כדאי לשחד. שוחד היום הוא בסיס לשוחד מחר וסרבנות כסא היא נקודת מוצא טובה מבחינתו של הילד למשא ומתן על השוחד הצפוי תמורת ההסכמה. נסיעה חגורים בכיסא אינה נתונה למשא ומתן, ולכן שוחד אינו צריך להיות חלק מהתהליך.
שנית – שמרו על עקביות. איום בעונש שלא תמיד יוצא אל הפועל לא יפעל יותר מפעם בודדת ויוריד את יכולת השכנוע לפעם הבאה. דאגו שהעקביות נשמרת גם כשהנהג מתחלף ואפילו עשו הכנה לסבתא או סבא “מתחשבים” במיוחד כדי שלא ישתפו פעולה עם הדרישה להסיר את החגורה או לצאת מכיסא הבטיחות.
לסיום – אם הילד גדול מספיק ואתם מדברים איתו על הנושא, נסו לעשות זאת בדרך המתאימה לגילו שלא תגרום לו לסיוטי לילה או חרדות מנסיעה. אפשר להסביר לו שחובה על פי חוק לחגור או להראות לו פוליסת מקיף לרכב שבה כתוב במפורש שעל כל נוסעי הרכב להיות חגורים.
קשב – האם משהו מפריע לילד?
לפעמים ההתנגדות לכיסא או לחגורה אינה עניין של עקשנות לשמה אלא קיום של משהו שמפריע לתינוק או לילד. נסו לברר עם ילד שמדבר האם יש משהו שמפריע לו ולגבי תינוק שעדיין אינו מדבר בדקו האם קיים דבר כזה, שמפריע לנוחיות הילד, לפני כל דבר אחר. לפעמים הילד כבר גדול מדי לכיסא, האבזם חם ונוגע בו, או שהחגורה צובטת. שינוי קטן יכול לפטור את הבעיה בקלות ולהפוך את הנסיעה לקלה יותר עבור כולם ונעימה בהרבה עבור הילד.
דוגמה אישית
דוגמה אישית היא הדבר שעובד הכי טוב בחינוך ילדים בכלל, ובנושא חגירת חגורות בטיחות בפרט. הקפידו על חגירת חגורות לפני התנעת הרכב. שתפו את הילד בבדיקה שכולם חגורים, מקדימה ומאחור. תנו לו לשמוע את צליל האזהרה שמישהו אינו חגור ותנו לו לנסות לבד לכבות את האזעקה ונורת האזהרה.
שיתוף ואחריות
ילדים אוהבים להרגיש שהם חלק ובעלי השפעה. כשאתם הולכים לבחור כיסא בטיחות חדש, קחו אותם אתכם ותנו להם לבחור את הצבע. קבעו מראש מספר כסאות הבאים בחשבון – כאלו שבדקתם שהם בטיחותיים ומתאימים לרכב, שהם בטווח המחירים שלכם, שהם קיימים במלאי של החנות. מבין כסאות אלו – תנו לילד לבחור את זה שהוא ירצה לשבת בו.
דרך נוספת להשיג שיתוף פעולה הוא דרך מתן אחריות – תנו לילד להיות אחראי על בדיקת חגורות בטיחות של אחיו ואחיותיו הצעירים ממנו, להיות אחראי על חגירת הדובי, להיות זה שבודק שכל נוסעי הרכב חגורים ונותן אוקיי להתנעה.
הסחת הדעת – לא רק חגורות, גם ריבים
ילדים משועממים במושב האחורי מפריעים לבטיחות הנהיגה גם אם הם לא פותחים את חגורת הבטיחות וודאי אם כן. ילד משועמם יכול לריב עם אחיו, להציק ולבוא בדרישות, לבכות ולהסיח את דעת הנהג מהנהיגה. דאגו לאמצעי מיגור השעמום במושב האחורי מבעוד מועד ותמנעו ממפגעי בטיחות רבים, גם משחרור חגורות בטיחות.
לבסוף – חגירת חגורות בטיחות וישיבה בכיסאות בטיחות היא חובה על פי חוק ומצילה נפשות. היא לא דבר הנתון למשא ומתן. כדאי להקשיב לילד, לשתף אותו, להסביר ולתת דוגמה אישית כדאי שימנע מסרבנות וגם יגדל להיות נהג אחראי בעצמו. נסיעה בטוחה.
