ערמ��נית מוגדלת היא אחת התופעות הנפוצות ביותר בגיל מבוגר. על-פי הערכות של מומחים בתחום, אחרי גיל 60 כחצי מהגברים סובלים מכך, ובגיל 70 ומעלה השכיחות היא כבר כ-65%. כשהבלוטה שממוקמת מתחת לשלפוחית השתן גדלה, התוצאה עלולה להיות תכיפות רבה בהטלת שתן ומצד שני זרם חלש ולא רציף. הסיבה לכך: ערמונית מוגדלת פולשת אל הצינור שמוציא את השתן מהשלפוחית אל מחוץ לגוף, ולוחצת עליו.
טיפולים תרופתיים עלולים להוביל לכאבי ראש, כאבי בטן, עצירות, עייפות, ירידה בחשק המיני ואין אונות. לכן פותחו דרכים חדשניות לטיפול בערמונית מוגדלת, וכאן בעמוד תמצאו סקירה של האופציה היעילה ביותר.
מינימום פולשנות, מקסימום שיפור
עד לפני שנים לא רבות, הרפואה הציעה לגברים עם ערמונית מוגדלת שתי אפשרויות: תרופות, שכאמור גורמות לתופעות לוואי לא פשוטות, כך שלצד התועלת ישנה גם פגיעה ניכרת באיכות החיים; או ניתוח לכריתת הערמונית.
היום ניתן לפתור את הבעיה גם ללא תרופות מצד אחד ומצד שני בלי הליך כירורגי, אלא במינימום פולשנות. ההליך הרלוונטי נקרא אמבוליזציה (Embolization) והשיפור שמושג בזכותו משמעותי מאוד.
יישום חדשני של טכניקה ותיקה
המהות של האמבוליזציה היא חסימה מבוקרת של העורקים שמובילים דם אל הערמונית. כשהבלוטה (שתפקידה הוא לייצר חלק מנוזלי הזרע) מקבלת כמות מועטה יותר של דם, היא קטנה באופן טבעי. כלומר הגידול בבלוטה נעצר ואף מוסג לאחור, היא לא לוחצת יותר על צינור השופכה והאדם יכול לחזור להטיל שתן בתכיפות סבירה ובזרם תקין.
חשוב להדגיש כי האמבוליזציה לכשעצמה היא טכניקה ותיקה שהרפואה משתמשת בה כבר שנים רבות, באזורים אחרים בגוף. החדשנות היא ביישום שלה ביחס לבלוטת ערמונית מוגדלת, והתוצאות כאמור מעולות.
כיצד מתבצעת הפעולה?
האמבוליזציה של עורקי הערמונית מתבצעת תחת הרדמה מקומית וטשטוש. באמצעות צנתר הרופא שמטפל בערמונית מגיע אל העורקים שמובילים אליה דם, ובעזרת חומרים ייעודיים חוסם אותם. לאחר השלמת ההליך, הרופא יוציא מהגוף את הצנתר. המטופלים נשארים בהשגחה למשך מספר שעות או עד למחרת בבוקר.
במרבית המקרים הקטנת נפח בלוטת הערמונית בזכות אמבוליזציה היא בשיעור שבין 10% ל-50%. יש גם מטופלים שאצלם נפח הערמונית לא השתנה, אבל גם כך השיטה החדשנית הפחיתה במידה ניכרת את התסמינים.
האם ישנם סיבוכים כשמטפלים בערמונית מוגדלת בדרך זו?
חלק מהמטופלים מדווחים לאחר ה��מבוליזציה על תחושת צריבה קלה באזור המטופל. ייתכן גם כאב מסוים, ועוד תופעת לוואי קלה שמתפוגגת מעצמה היא חום. סיבוך אפשרי אחר הוא שטף דם בנקודה שאליה הוכנס הצנתר (בזרוע). סיבוך מורכב יותר אבל גם נדיר יותר הוא דם או זיהום בדרכי השתן, ובמקרה כזה הטיפול הוא אנטיביוטי.
באופן כללי ההליך נחשב בטוח, והשיפור באיכות החיים כאמור מיידי ומשמעותי. מידע נוסף בנושא זה ניתן למצוא באתר https://www.endorad.com
