שם: נתנאל צונץ
גיל: 72+
עיסוק: פנסיונר מאלביט מערכות (אלאופ)
מגורים: כפר גנים א’ פתח תקוה

מה הסיבה שבגללה הצטרפת לארגון?
עם יציאתי לפנסיה חיפשתי להצטרף לארגון עזרה וחסד לעם ישראל באשר הוא. משמים זימנו לאשתי פנצ’ר ברכב ועובר אורח המליץ לה להתקשר לאירגון ידידים. חיש מהר הגיע מלאך בדמות כונן מתנדב וטיפל בבעיה באדיבות ובהצלחה. כך התודעתי על קיומו של הארגון והגשתי בקשה להצטרף כמתנדב

מהי המשמעות של ההתנדבות עבורך?
ההתנדבות הזו כמוה כאוויר לנשימה עבורי אשר מעניקה תחושת סיפוק אדירה ומרוממת עם כל אירוע שאני מסיים ו/או שיחת טלפון שאני עונה כשאני מתחבר למוקד הפניות.

האם יש לך רגע משמח במיוחד מההתנדבות שתרצה לשתף?
נראה לי שכל ארוע וארוע מסתיים בשמחה. די לראות את התגובה של האנשים שפנו בדאגה בגלל התקלה שלהם ואת החיוך המסתמן על פניהם בהוקרת תודה לאחר קבלת הסיוע.

כיצד משפחתך וחבריך תומכים בך בהתנדבות?
יש לי תמיכה מלאה והתלהבות גדולה מצד המשפחה והחברים למרות שלא תמיד מבינים איך ארועי פנצרים לדוגמא, מסתדרים עם הגיל.

האם יש לך עצה למי שמתלבט האם להצטרף לארגון?
אני ממליץ לכל מתלבט להצטרף לאירגון. ישנם הרבה פעילויות שלא דורשות כח פיזי וכל אחד יכל למצוא את הנישה המתאימה לו ולתרום בכך לכלל.

איזה מיומנויות או כישורים רכשת במהלך ההתנדבות בארגון ידידים? השתתפתי בכמה ערבי הדרכה של הארגון אשר נותנים בסיס טוב כדי להתחיל ולצאת לאירועים. כמו כן, יש חברים רבים ומיומנים שניתן להתיעץ איתם תוך כדי האירוע אם מסתבך. וכמו כל דבר, עיקר המיומניות נרכשות מתוך הנסיון וכל המרבה לצאת לאירועים הרי זה משובח.

כיצד אתה מאזן בין העבודה, המשפחה וההתנדבות?
אחד מהיתרונות הגדולים בהתנדבות לאירגון זה, היא הגמישות הרבה בזמני הפעילות שלי. אין שעות ומסגרת שבהן אני מחוייב והדבר נתון להחלטה שלי בהתאם לזמני. כך שלמעשה אין התנגשות בין צרכי המשפחה והפעילות באירגון בין אם מדובר ביציאה לאירועים ובין אם מדובר בהתחברות למוקד הטלפוני

האם יש רגע של “אור קטן” מהפעילות שאתה מרגיש שתרמת בצורה יוצאת דופן?

כל אירוע ואירוע הוא אור קטן ובמיוחד כשמדובר בחילוץ ילד שננעל (ח”ו) . זה מעמד מאוד מרגש למסור את הילד שננעל לעיני אביו או אמו המודאגים לאחר החילוץ.

מהי הפעילות האהובה עליך בארגון?
רוב האירועים שאני יוצא אליהם הם הנעות רכבים , פנצרים ופתיחת רכבים נעולים.

האני מאמין שלי
הערך המוסף לעושה החסד, גדול לעין ערוך מזה המקבלו. ולכן, ככל שנרבה בפעולות חסד אלו, כך תגדל תחושת החיסרון בזמנים בהם לא מתאפשר לבצעה.